י. טבע וחסד

בשנות השלושים שלו , בתגובה נגד המאניכיאיות , הטעים אוגוסטינוס , הן את סמכות הכנסייה והן את חירות היחיד . אולם , גם כשכתב על הבחירה החופשית , הכריז שבלא חסד האל להצלת האדם שנפל [ אדם הראשון ] אי אפשר להעלות אדם על הנתיב הנכון . ההודאה בחולשה אין בה משום זלזול בתבונה . ההורטנסיוס של קיקרו גרם לו תמיד לשאול על יישום התבונה לזיהוי האושר . בבגרותו , בגיל שלושים ושש , שיגר נזיפה מוחצת לתיאולוג בעל השכלה עצמית ועיקש בדעתו , אשר אימץ עמדה אמונתית לחלוטין וחשב שהתבונה איננה רלבאנטית לאמונה . 'הוקר עד מאוד את האינטלקט / הוא אמר לו ( אג ' - 13 . 120 . ( intellectum valde ama אף על פי כן הוא גם היה בטוח שהחטא מעוות את השיפוט , מחליש את נחרצות הרצון . שכן , החטא הודף את השכל כלפי הדברים החיצוניים , הרחק מן ההתבוננות בהוויות הטראנסצנדנטיות . מכאן הצורך בסמכות שתשתול את 'התחלת האמונה , ' אשר אחר כך התבונה מפתחת ומבצרת אותה . משנעשה אוגוסטינוס לבישוף , הלך וגבר הנושא של הצורך המוחלט של האדם בחסד . במוקד הוידויים האנטי מאניכיאים מונחת התחושה שהאדם החוטא , שנפגם מראשית ימי ילדותו על ידי האנוכיות , הוא א...  To the book