|
|
המאבק הפולמוסי ביו אינטלקטואלים פאגאניים קדומים לבין הנצרות פרץ כבר במאה הראשונה ( ראה מעשי השליחים יז . ( במאה השלישית השיב אוריגנס למתקפתו של קלסוס הפאגאני במאה השנייה , ואילו פורפיריוס תקף את אוריגנס . מקונסטאנטינוס ואילך , כל הקיסרים , להוציא יוליאנוס הרגשן וקצר הימים , הצהירו על השתייכותם לנצרות . אך רוב האריסטוקראטים ובעלי האחוזות העשירים , כולל האיכרים בנחלותיהם , נשארו שמרנים הקשורים לפולחן הפוליתיאיסטי . אין פירוש הדבר שהאינטלקטואלים האמינו במיתוסים העתיקים . האלים שסגרו להם במקדשים , היו זה כבר ללעג ולקלס בתיאטראות ונקטלו באורח מנומס יותר בחדרי ההרצאות . אבל הטקסים הפולחניים היו דרכים מקובלות לשמור על חסדם של כוחות בלתי נראים . הזנחה יצרה לבטח רעב , בצורת , מגפה , תבוסה צבאית . לנטוש אותם , פירושו להניח שיש לאדם סיבה ללכת בדרך טובה יותר . הנאופלטוניסטים היו חלוקים בשאלת הפולחן שבמקדשים . לרבים , הזיכוך הפנימי של הנפש היה הרבר החשוב ביותה קרבנות , איקוניות וטקסים חיצוניים מכל סוג שהוא היו הסחת דעת , במקרה הטוב - סמלים . לאחרים הטקסים הישנים היו בעלי חשיבות , וחשיבותם גדלה ככל ...
To the book |
|
|