ז. אחדות ומחלוקת

עוללות הרדיפה הגדולה בימי דיוקלטיאנוס ( 303 ) הותירו את הקהילות האפריקניות מפולגות . הן לא היו תמימות דעים לגבי הנקודה שבה רשאי ארם או אינו רשאי להתפשר עם הכוח החילוני ; הנוצרים האפריקנים החזיקו באמונות אפוקאליפטיות חזקות . הם פירשו את חזון יוחנן והאפוקאליפסהן כאומר שכריסטוס עשוי , פשוטו כמשמעו , לשוב לאדמה ולמשול יחד עם קדושיו במשך אלף שנים , תורה שבתחילה אוגוסטינוס היה שותף לה - עד אשר החל לפרש את המילניום [ אלף השנים ! בצורה אליגורית כמכוון לשמים . אמונות אפוקאליפטיות הלכו כרגיל יד ביד עם השקפה שלילית ביותר על השלטון האימפריאלי כמייצג המידות התרומיות , ודעות פסימיםטיות פשטו בנקל בקרב האיכרים הזעירים והאריסים של נומידיה . הצווים של הקיסר הפאגאני , שאסרו על הנוצרים להתכנס לשם פולחן ושתבעו מהם למסור את הספרים והאביזרים הקדושים , הניעו נוצרים נלהבים לשקוד על הסיפור ההירואי של המקבים והתנגדותם העזה לאנטיוכוס אפיפאנס לפני למעלה מארבע מאות שנה . אולם שררה מחלוקת חריפה של הכרעה מוסרית בין הנצים לבין היונים . נצים נוצרים מיאנו לחלוטין לשתף פעולה עם השלטונות החילוניים . היונים לא רצו בעימותים...  To the book