פרק עשירי ההשגחה והמשיחיות

עד עתה נתברר מדוע אין האתיקה מצליחה לצאת מתוך מושגיה הכלליים ולהתייחס אל המציאות . ברם , עדיין יש לברר כיצד מצליחה 'דת התבונה' להתייחס אל המציאות ובכל זאת להישאר תבונית . גם כאן מחייבת דרישת העקיבות המתודית להתחיל מן הרעיון היסודי של הדת . כפי שראינו , רעיון זה הוא הרעיון של ייחוד אלוהים , שמשמעותו החיובית היא ה'הצטרפות' בין האל לבין האדם . בניגוד לכך , הרעיון היסודי של האתיקה הוא ערך האדם : האתיקה נשארת בערך היסוד העיוני שלה , שלפיו מצווה היא לנהל את המיתודיקה בקביעת ערך האדם ; ואילו הדת גילתה הבחנות ענייניות והסיקה אותן מתוך העיקרים של רעיון האלוהים שלה ומושג האדם שלה , שנשארו חתומים בפני המיתודיקה של האתיקה . בפרק על יחסו של האל לעולם ראינו שרעיון ייחוד האל הממלא את הכרתה של 'דת התבונה' מבטל ומאפס את המציאות , ומתוך כך אין למונותאיזם מדע . חיסרון זה של המדע קובע את טיבה התרבותי המיוחד של 'דת התבונה' והופך ליתרונה המוסרי על האתיקה האידאליסטית . יכהן מציין שליתרון זה מספר ביטויים : ראשית , הבנת האדם כרוח הקודש , ולא כאדם המדעי ; שנית , ביטול האושר החומרי כתכלית מוסרית , והביטוי המהותי...  To the book