פרק חמישי ההתגלות - ה'ראשית' וה'הצטרפות'

בניין אב לכל סוגי היחס בין הוויית האלוהים להתהוויות למיניהן משמש מושג ה'בריאה , ' שהוגדר כיחס ההגיוני בין ההוויה להתהוות . להתהוות פנים שונים , וכל אחד מהם צריך למצוא את ראשיתו בהוויה האלוהית . מתוך כך נוצרים גוונים שונים ליחסים בין ההוויה לבין ההתהוות לסוגיה השונים . סוג מיוחד של התהוות בתוך עולם ההתהוות הוא "האדם , כנושא התבונה וכישות תבונית של המוסריות . " ההתהוות מותנית בהוויה . תנות הגיונית זו שוב אינה נפגמת על ידי הדימויים המיתולוגיים של ההאצלה . אולם מתוך הריבוי של ההתהוות צפה ועולה הבעיה המיוחדת של התבונה האנושית . דין הוא שהתנות ההגיונית הכללית תקנה את משמעותה המובהקת לגבי תנות מיוחדת זו . דין הוא שתתאמת יחידות האלוהים בזיקתה לבעיה מיוחדת זו . והיא היא משמעותה הכוללת ביותר של ההתגלות : שאלוהים בא בזיקה אל האדם . ומשמעות זו הכוללת ביותר היא יחד עם זה המשמעות האמיתית . שכן דעה זו האומרת , שאלוהים מתגלה גם בעולם , היא רעיון בלתי מדויק שתוקן כבר על ידי תורת הבריאה שלנו , הוא הרעיון הנוטה ועובר אל הפאנתיאיזם : אין אלוהים מתגלה בכלל בתוך משהו אלא אצל משהו בלבד , כלומר , ביחסו למשהו ...  To the book