|
|
משה שמש הקדמה סוגיה מרכזית בדיון על תפקידם של הפלסטינים ומעמדם במשבר 1949-1948 בין ישראל למדינות ערב היא היעדרה של מנהיגות פלסטינית בעלת סמכות והשפעה פוליטית להוביל את העניין הפלסטיני - מנהיגות שתהיה מוכרת בעיני מדינות ערב ובזירה הבין לאומית כנציגות הלגיטימית של הפלסטינים . היעדר המנהיגות בלט דווקא בשעת שיא מאבקה של התנועה הלאומית הפלסטינית בתנועה הציונית , כאשר מדינות ערב ניסו למנוע את הקמת מדינת ישראל באמצעות פלישת צבאותיהן לשטח שיועד להיות בריבונות ישראל על פי תוכנית החלוקה ' . השאלה היא אפוא מדוע לא היתד , הנהגה פלסטינית כזאת בשעה הקריטית של מלחמת 1948 ובמשבר האזורי שהתפתח אחרי המלחמה כאשר המושג 'פלסטין' נעלם מהמפה הגאו פוליטית של המזרח התיכון ? כיצד התדרדר מעמדה עד כי לא ניכרה השפעתה אפילו בנושאים החשובים ביותר לגורל הפלסטינים ? כיצד קרה שההחלטות הקשורות לעם הפלסטיני ולשטחי הפלסטינים נתקבלו דווקא בידי מנהיגי מדינות ערב ? להערכתי אי אפשר להבין את מצבה ומעמדה של ההנהגה הפלסטינית במלחמת 1948 ולפניה בלי לסקור את המשברים תודתי לפרופ' יוסף נבו מאוניברסיטת חיפה על הערותיו והארותיו לטיוטת...
To the book |
|
|