שירת ביאליק על רקע המתח בין 'אחווה' ל'אגואיזם' במחשבה ובספרות הרוסית

חמוטל בר יוסף ההבחנה בין שירה אישית לשירה לאומית היא נקודת מוצא שקנתה לה שביתה והשתרשה בפרשנות לשירת ביאליק מראשיתה ועד ימינו . הבחנה זו והדיכוטומיה שהיא מניחה מראש הצמיחה חילוקי דעות בשאלת הדומיננטיות של היסוד הלאומי ( ובניסוחים אחרים : היהודי , הציבורי , העממי ) לעומת היסוד האישי בשירת ביאליק , ושימשה בסיס לחילופי דעות והנמקות בנוגע לערכה האמנותי . במחצית הראשונה של המאה העשרים רווחה הנטייה להדגיש את ביטויי המחויבות הלאומית והחברתית ביצירתו של ביאליק ( קלוזנר , ברנר , לחובר ואחרים , ( ואילו בארבעים השנים האחרונות גברה הנטייה להדגיש את החוויה האישית ( סדן , מירון , ע' צמח < ואף לחדד את העמדה האנטי חברתית של ביאליק עד כדי ביטויי עוינות ובוז של האמן כלפי הציבור > ע' צמח , פרי . ( יש גם המוצאים מתח בלתי פתור בין שני הקטבים > פיכמן , קורצווייל ) או המדגישים את הרב שכבתיות המאפשרת לביאליק למזג את הנטיות הניגודיות הללו > ד שמיר . ( קלוזנר , שראה את גדולתו של ביאליק בהיותו משורר נביא , משורר הצער והזעם , משורר לאומי ' , ניסח את ההבחנה הזו , בעשור הראשון של המאה הנוכחית , במונחים ' שירה' לעומ...  To the book