הר הבית בתקופה הצלבנית

עם כיבוש ירושלים ע"י הצלבנים החל הר הבית תופס מקום נכבד ב"גיאוגרפיה הקדושה" של ירושלים , והיה לאחד האתרים המקודשים ביותר במסורת הנוצרית ומוקד עליה לרגל . תופעה זו בולטת במיוחד בהשוואה להר הבית בתקופה הביזאנטית , בעת שהמקום הפך למזבלת העיר והושאר בחורבנו במתכוון , כדי שישמש עדות להשפלת היהדות וחורבנה . בעקבות זאת , הועתקו ע"י הנוצרים רבות מהמסורות המקודשות הקשורות בהר הבית לאתרים אחרים בירושלים ובעיקר לכנסית הקבר . לאחר כיבוש ירושלים ע"י הצלבנים , רוכזו בהר הבית מוסדות השלטון והרת . שני ארוני הממלכה הראשוניים - מלך ירושלים והאפטריארן שלה קבעו בו את משכנם . בהדרגה נכרכו למקום מסורות קדושה שהועתקו ממנו בעבר ומסורות חדשות שמקורן במקרא ובברית החדשה . מסגד אל אקצא כונה בפי הצלבנים "טמפלום סלומוניס" - "מקדש שלמה" או "פלטיום סלומוניס" - " ארמון שלמה , " שכן הוא זוהה בשל מיקומו בדרום הר הבית , עם ארמון שלמה . במקום התגוררו גוטפריד מבויון , השליט הצלבני הראשון של העיר , ויורשיו בלדווין הראשון ובלדווין השני . בתקופה זו , היה איפוא מסגד אל אקצא המרכז השלטוני והמנהלי של ממלכת הצלבנים בא " י . בין ...  To the book