איש אחד ישנו במג'דל כרום , דהאר שמו , או בקיצור , דהאר חטיב אבו מחמוד . בן 74 הוא דהאר ושוב אין עיניו חדות כבעבר . נים ולא נים ישב בפתח ביתו בשרוואל ובבגדי לבן ככהן , אך עת יובא בפניו גוש שיש גולמי או אבן גוויל , יאנח מעומק לבו ; " אוח , יא ראבי , יא ראבי , איזה ג'ורן ( מכתש ) עסלי אפשר היה להוציא ממנו . עומר " ! יגנח ממעמקים , "יאללה " ! את מקצוע סיתות הג'ורן ירש דהאר מאבות אבותיו , ואת כישוריו וסודותיו המקצועיים הפקיד בידי עומר בנו , הממשיך את דרכו במלאכת הסיתות . הג'ורן המוכר לנו , עשוי עץ ומשמש לכתישת פולי קפה . בהמשך נפגוש בעיסוק זה את שלאש מערבה ואת קעד גאבן מטורען , חרשי הג'רוני . ובכן מה לג'ורן ולאבן או שישי הג'ורן עשוי האבן מיועד למעשה לכתישת הקובה , הלא היא קציצת הבשר הטחון המזרחית . את הבשר מניחים במכתש האבן וחובטים בו בעוצמה רבה בפטיש העץ הגדול , הלא הוא המיג'ינה , פטיש גמלוני רב עוצמה , שראשו שטוח ומרוסק תדיר מעוצמת החבטות . אחרי הבשר יבוא תורם של הבורגול והפלפל החריף . גם את הבצל המיועד למחימר ( פיתה פיצה ( ... יכתשו פה עד דק . את מכתשיו ייצר דהאר במו ידיו בשקוש ( פטיש , ...
To the book