למיקומה והתפתחותה הכלכלית של נחלת שבעה

שמואל אביצור ראשית היציאה מחוץ לחומות העיר העתיקה היתה בהשתלטותן של העדות נוצריות-מזרחיות בעלות נתינות עות'מאנית על השטחים שלצידי הדרך המוליכה ליפו . הפטריארכיות היוונית-אורתודוכסית והארמנית רכשו אדמות בכסף מלא כדי לממש רווחים ספקולטיביים בעתיד . שטח הרכישה נחתם במיידן - כיכר המסדרים של הצבא התורכי . הפטריארכיה היוונית רכשה גם שטחים שמדרום מערב למיידן ( מניקופוריה עד רחביה של ימינו . ( היוונים נטעו בשטח זה עצי תות לגידול תולעי משי , ואילו בית חרושת למשי הוקם בקצהו הדרומי של האזור , בבניין תיאטרון "החאן" של ימינו . בשנת , 1849 בעת ביקורו של משה מונטיפיורי בירושלים , הוקמו שני מחנות אוהלים בשטח שגבל במתחם ממזרח : זה של מונטיפיורי ליד האלה הגדולה בגבול המיידן מצ , וין , וזה של הפחה התורכי מושל המחוז וצבאו , ליד בריכת ממילא מדרום , שכן לא נמצא מקום מתאים אחר בתוך החומות , כעדותו של הקונסול הבריטי ג'יימס פין , בספרו "עתות סופה . " בראשית שנות השישים נמסר שטח המיידן כמתנה לממשלת רוסיה , שהקימה עליו את מה שנודע לימים כ"מגרש הרוסים . " המקום שימש את אלפי הצליינים הרוסיים והיווה משענת מדינית-דת...  To the book