ראשית היציאה מחוץ לחומות וייסוד נחלת שבעה

למן שנות הארבעים של המאה 19-ה החלו בארץ-ישראל תהליכים מדיניים וכלכליים , שהביאו לשינוי מכריע בדמותה של ירושלים . השליטים העות ' מאנים החלו בביצוע רפורמות וארגון מחדש של סדרי השלטון . הוענק שוויון זכויות למיעוטים לא מוסלמיים , הונהג חופש דת ופולחן והובטחו הגנת הרכוש והבטחון האישי . יהודי ירושלים התגוררו במשך דורות רבים ברובע היהודי בעיר העתיקה בתנאים קשים מנשוא . תנאי הדיור הירודים , המחסור , הצפיפות והעוני והתנאים התברואתיים הקשים הלכו והחמירו בזמן החדש , עם הגידול המתמיד במספר תושבי הרובע . נסיון ראשון להקמת בתי מגורים מחוץ לעיר העתיקה נעשה בידי משה מונטיפיורי , שרכש חלקת קרקע סמוך לבריכת הסולטאן והקים את "משכנות שאננים " . ( 1860 ) העדה המערבית ייסדה את שכונת "מחנה ישראל . " בראש העדה עמד הרב דוד בן שמעון ( דב " ש , ( שעלה לארץ-ישראל בשנת 1854 ממרוקו , ורכש מגרש סמוך לבית הקברות המוסלמי בממילא בצידו הדרומי . בשנת 1868 ניבנו הבתים הראשונים ב"מחנה ישראל" ובשנת 1869 נוסדה נחלת שבעה . יציאת היהודים מהעיר העתיקה , היתה חלק מתהליך מקיף יותר , של בנייה מחוץ לחומות . נטלו בו חלק גם בני העדות...  To the book