בין הבקעות

ואי אפשר להתעלם מנוכחותם . צבעיהם בוהקים , צורתם וגווני הגוונים הסובבים אותם סביב , הפכו לשם דבר . תהליך ייצור הנר הוא "סודי . " אין ספק כי החלק היותר מעניין הוא צביעת הנרות ועיצובם . הבסיס הוא התבניות השונות , ותהליך של טבילת הנר בתמיסות מחוממות של דונג צבוע . מיכל מיכל וצבעו . אזי נוטל פריד אליאס את זנב הנר בפתילו , טובלו באמבט האדום , ומיד לאחר מכן במיכל מים קרים . כך פעם ועוד פעם . או אז יעבור לאמבט הכחול , הלבן , הירוק וכד / שכבה על גבי שכבה , כבצל . ועדיין אין בנר הילוד , זה מקרוב בא , כל רבותא . ברגע הקריטי בו יניף האומן סכינו ויבצע פלח מפוספס ומגוון , ישמיעו הצופים גניחה קריאה של התפעלות — "וואו . " ! הנר הבסיסי הוא ה"טפר . " אלו הם נרות קטנים וירקרקים , כ 25 ס"מ אורכם והם מיוצרים בזוגות למלווי הכלות לחתונתן . כאשר רוקדת הכלה עם הלחינה ( להלן , ( סובבות אותה חברותיה החמושות ב"טפר" בריקוד " שמעת אל גלאי . " ה"לחינה" הוא נר הכלה באורך כ 75 ס"מ , צבעו לבן והוא מיועד לריקוד הנ"ל ולטקס ה"חינה" בלבד . הילדות השושבינות תקבלנה "לחינה" קצר יותר ( כ 60 ס"מ ) והוא מולבש ב"טול , " מלמלה...  To the book