מצוקת הבדווים בנגב ובעיית שילובם בחיי המדינה

יוסף בן דוד הבדווים בנגב הם גורם יהודי בישראל , בתרבותם וכ"מיעוט" בחברה הערבית . הבדווים סובלים ממיקומם הפריפריאלי בתודעת הממסד הממשלתי ( אך לא הממלכתי ) ובהזנחתם בהשוואה לאוכלוסיות אחרות בחברה הישראלית . הממסד מצהיר שהוא מעוניין בקידומם , אך מעט מאד נעשה בפועל . יש הממשיכים לראות בהם נוודים , בעוד הם שרויים בתהליכי שינוי ומודרניזציה כבר משלהי המאה ה , 19 הזוכים לתאוצה ( לטוב ולרע ) מאז קום המדינה . בבסיס השינויים עמדה נטישת אורח החיים הנוודי , במקביל לעיסוקם בגידול צאן . גורם חשוב בתהליך זה , החל משנות הארבעים , היה המינוע , שסייע במיכון החקלאות והרחיב את תחום המזרע . החינוך והידוק הקשרים עם העולם החיצון ככורח קיומי , תאמו את השינויים האחרים . בשנת 1942 נפתחו שלושה בתי ספר לבדווים בנגב , בסיוע שלטונות המנדט , והדבר חולל מהפך בחינוך ילדי הבדווים . החינוך חדל להיות רק מנת חלקה של האליטא החברתית שבטית , שרק מעט מילדיה למדו בבית הספר ( ובפנימיה ) שהיו בבאר שבע מראשיתה . הואיל ומעולם לא נמצאו לבדווים הכלים הארגוניים ( מנהיגות אמיצה שמקבלת החלטות ) ומשאבים עצמיים לקידומם , הם השליכו את כל ...  To the book