איכות הסביבה בנגב

דניאל מורגנשטרן הנגב תופס כ 50 ° / 0 משטחה של מדינת ישראל . בשל דלילות אוכלוסייתו המונה פחות מחצי מיליון נפש ( כ 8 ° / 0 מתושבי המדינה , ( הוא מוגדר לא אחת כ"ריק" ו"שומם . " מיעוט התושבים בנגב נגרם לא רק בשל תנאי האקלים הקשים , שעליהם יודע האדם המודרני להתגבר באמצעות טכנולוגיות משוכללות של בנייה תרמית מבודדת ומשמרת אנרגיה , וכן באמצעות מיזוג אוויר וקירור , אלא בשל ריחוקו ממרכז הארץ וממוקדי הפעילות הכלכלית , ומהעדר מקורות תעסוקה . בנגב מוצעים תנאי דיור מרווחים בבנייה צמודת קרקע . אין במעט סמיכות מיידית של ישובים , והמרחק ביניהם לבין מקורות הזיהום או מפגעי הסביבה משתרע על עשרות ק"מ . ניתן היה לצפות , על כן , שלא ניתקל בנגב בתופעת סינדרום "NIMBY" / Not in My Back Yard ) שפירושו ] " הזיהום ] לא בחצר האחורית שלי , " האופיינית כל כך לשאר חלקי הארץ המיושבים בצפיפות . מאז קום המדינה ב 1948 קרו דברים בנגב : בבקע ים המלח ובשולי המכתשים פותחו מפעלי כימיה כבדה , העוסקים בהפקת מחצבים ( אשלג , ברום , כלור ומגנזיום מים המלח ;( פוספט מהמכתשים וממישור רותם , חול זכוכית מהמכתש הגדול , חרסית וחול במכ...  To the book