|
|
חיים באר כאן נולד הזמן כל בוקר מחדש . בימים שלפני מלדומת העולם הראשונה , היו אורבים לרגע הזה באולם רפוד הכריות וספוג ניחוחות הרוזמרין , סממני הרפואה ונרות שמן הזית של בית החולים הספרדי "משגב לדך . " עזרא המנחם מספר כיצד היו פותחים הותיקין בברכות השחר מבעוד לילה , קוראים "שמע" בשעת החיוריין , משמכיר בין תכלת ללבן ובין חמור לערוד , ומשהגיעו לברכת הגאולה היה שליח הציבור מפסיק מתפילתו ומזמר ניגון ללא מלים , ניגון סבלני ודרוך כאחד , בעוד איש גבה קומה מיחידי הקהל מפשיל את כיסוי הספסל , מטפס ועולה עליו ומציץ בעד החלונות לראות בלידת היום באותה שעת רצון קצרצרה , שכל המדקדקים בה ניצולים , כמאמר הקדמונים , מן האף והחימה . גם השעון הארצישראלי ממתין לרגע הזה שסומכים בו גאולה לתפילה ונענה לו . שלא כשעון האירופי , הנע במעגלו ואינו נותן דעתו לזריחות ולשקיעות ולימים המתארכים ומתקצרים חליפות - מתחיל השעון המקומי את מהלכו בכל בוקר מחדש , ובכל בוקר מנקודת זינוק אחרת . זהו שעון מתעתע למי שקם אחרי הזריחה ועולה על יצועו באישון לילה . אך למי שאינו מורד בריתמוס הבריאה , אין שעון נכון ממנו . מי שמטה אוזן לשיחתם...
To the book |
|
|