תיירים וצליינים ראשונים בעין המצלמה

אלי שילר מאז ומתמיד שימשה ארץ ישראל משאת נפשם של תיירים ועולי רגל . הם עלו אליה בדרך רצופת תלאות , בסכנות ובתנאים קשים מנשוא , מנותקים מארץ מולדתם וממשפחותיהם , כדי להסתופף במקומות הקדושים . רוב הנוסעים הגיעו מאירופה בדרך הים בהפלגה שנמשכה שבועות ארוכים , בתנאי צפיפות ומחסור , חשופים לסכנה מתמדת של טביעה בים או שוד . דרכי הארץ בימים עברו היו משובשות ואמצעי התחבורה המקובלים היו רכיבה על בהמות משא או הליכה ברגל . מלונות במובן המקובל נוסדו בארץ רק בסוף המאה ה , 19 ומרבית הנוסעים לנו באכסניות , במנזרים או תחת כיפת השמיים . האקלים ותנאי המסע הקשים , המזון שלא הסכינו לו ותנאי היגיינה ירודים גרמו לא אחת למחלות ולמגיפות . במאה ה 19 ובעיקר ברבע האחרון של מאה זו , אנו עדים לשגשוג חסר תקדים בתנועת עולי הרגל לארץ . תרמו לכך — הגברת תנאי הבטחון , שכלול אמצעי התחבורה וההתענינות הגוברת של המעצמות בארץ ישראל . רבים מהנוסעים ביקשו להנציח את ביקורם . מהם שהעלו את רשימהם על הכתב ואחרים עשו זאת באמצעות ציורים והדפסים . בשנת 1839 החל השימוש בצילום . רוב הצלמים תעדו את המקומות הקדושים ואת אלו הנזכרים במקר...  To the book