|
|
קארול אן ברנהיים שמה של יוון בלבד יש בו כדי לעורר געגועים ותחושת התעלות ; המוסיקה , האוכל , קבלת הפנים והכנסת האורחים , זכרונות של חופשה נפלאה באיים או טיולים בהרים . חייתי ביוון במשך שש שנים , ולאחר מכן שהיתי במשך שלוש עונות קיץ ביוון במדריכה לישראלים באזורים כפריים . אני אוהבת את יוון ואת היוונים . כאשר חזרתי לישראל והפכתי למדריכה , הייתי בטוחה כי תהיה זו הנאה להדריך יוונים בארץ , ולא היא . כי זאת לזכור \ דפוסי ההתנהגות של היוונים בביתם שונים לגמרי מאשר היוונים המגיעים לארץ הקודש כצליינים . והיה אם נפגוש אנשים אלה בסאמוס או בסיפנוס או בקפריסין , מעטים הסיכויים שנחווה חוויה דתית כלשהי בחברתם במולדתם . רוב היוונים אותם אנו פוגשים בחופשותינו ביוון לא יגיעו לעולם לארץ הקודש , ועבור האחרים הביקור הוא בעיקר במסגרת עליה לרגל , שהיא אחד הארועים החשובים ביותר בחייהם , ויש להתייחס לכך במלוא הרצינות . עבור היוונים , ובעיקר הזקנים שבהם , זוהי אחת מהחוויות המשמעותיות האחרונות בחייהם . לא אחת קורה , שזמן לא רב לאחר שובם לביתם שביוון או בקפריסין , הם הולכים לעולמם , מאושרים על שזכו להגשים את חלומם ...
To the book |
|
|