|
|
מיכה באלף במשך העשור הראשון למדינה , היו התנועות הקיבוציות הגורם הציבורי הבולט ביותר בהנצחת השואה . פעילותן בלטה במיוחד בשל היעדר פעילות ממלכתית שהחלה רק בשנות ה . 60 אמנם ב 1953 נתקבל חוק 'יד ושם / אך אופיו של יום השואה טרם גובש עד לחקיקה בכנסת ב 959 ו . במשך השנים התנועות הקיבוציות השתנו ללא הכר , אך הן התמידו בפעילותן בהנצחת השואה , ואף הרחיבו אותה על ידי הוספת מוסדות הנצחה , כמו המוזיאון בגבעת חיים לזכרם של הנספים במחנה הריכוז בטרזין . לפעילותן הענפה של התנועות הקיבוציות להנצחת השואה והקנייתה ברבים , הייתה השפעה רבה בקיבוץ ומחוצה לו , והיא הטביעה את חותמה על דרכי ההנצחה בארץ . הנצחת השואה בקיבוצים ידעה שינוי והתפתחות : דרכי ההנצחה , מועדי הטקסים , עיצובם והקמת אתרי הנצחה לנספים בשואה הושפעו במידה רבה גם מגורמים מקומיים . לצד הנצחת השואה והגבורה קיימת בתנועות הקיבוציות מציאות פלורליסטית ומורכבת , ולגורמים המקומיים השפעה רבה לא פחות מאשר למסרים התנועתיים , לתפיסות הממלכתיות ולאירועים חיצוניים .
To the book |
|
|