מצבות הקבורה, תולדותיהן ואופיין

רמי יזרעאל ואלי שילר עיקר שימושה של המצבה היה זיכרון למת , כנאמר על יעקב אבינו : ... " ותמת רחל בדרך אפרתה , היא בית לחם , ויצב יעקב מצבה על קברה , היא מצבת קבורת רחל עד היום" ( בר' לה , יט-כ . ( המצבה שימשה במקרא גם לציון מאורע מסוים , כמו 12 האבנים שהעמיד יהושע בגלגל ( יה' ד , כ-כד . ( כן מופיעה המצבה כאתר פולחן נכרי ברוב המקרים . בני ישראל נצטוו , על כן , לנתץ את המצבות של עממי כנען בבואם לארץ . חז"ל כינו את המצבה 'נפש , ' כמו , למשל , במשנה שקלים ב , ה ; "מותר המת ( הנותר ממעותיו ) - בונים לו נפש על קברו . " הקמת מצבות על קברים הייתה נוהל מקובל , אך היו גם דעות אחרות : "רבן שמעון בן גמליאל אומר : אין עושין נפשות לצדיקים . דבריהם הן הן זיכרונן . " החל מימי הביניים - אולי בהשפעת המוסלמים - רווח הנוהג לעלות לקברי צדיקים , לשטוח תחינה לפניהם ולבקש את עזרתם בעת מחלה ומצוקה . הרמב"ם הכיר היטב את הנוהג העממי לעלות לקברי הצדיקים ולבקש את עזרתם , והסתייג מכך : ... " ובונין נפש על הקבר , והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם , שדבריהם הם זיכרונם , ואל ייפנה אדם לבקר הקברות " ... רשב"א סבר ל...  To the book