בין היוצרים באותם ימים הייתה מחלוקת גדולה : האם מותר בכלל ליצור בתקופה נוראה כזו . האם אין סתירה בין היצירה לבין חובת השתיקה או הקינה . מדובר כאן על החודשים הראשונים שבהם נודע ליישוב בארץ על המתרחש באירופה . הידיעות שהחלו להגיע עוד קודם באופן מקוטע , הצטברו בנובמבר 1943 לתמונה ברורה ואכזרית . היו עצרות אבל וצום , ויכוחים , כעס גדול וקינה שותקת . השיחה בין בן צבי לבין חזן לא התרחשה בחלל ריק , ולא רק ידידות הייתה שם אלא הכרעה , שהדיה הגיעו לציבור . ניתן לראות את הדבר בדרך עיצוב הפסל . זהו פסל שנועד לתפילת ציבור מתאבל . פסל פתוח לשימוש אך בנוי ממעמקים . חשוב לציין שבאותה תקופה עצמה נולד במשמר העמק חזון יד ושם . בעוד שיעקב חזן ובן צבי ביקשו להקים מקום התכנסות ותפילה ציוני לזכר השואה , חבר הקיבוץ , מרדכי שנהבי , חלם על יצירת יד ושם בירושלים . חלקו בחזון זה ובהגשמותו נשחק אמנם במשך השנים וחבל . ראוי להדגיש עם זאת כי הוא בא מאותו קיבוץ עצמו , שבו הוקמה האנדרטה המרגשת והמיוחדת , אותה מתארת בכשרון דליה מאירי ( עמ' . ( 76-72 מוקי צור באריאל , 170 עמ' , 94 נפלה , לדעתי , טעות בכיתוב התמונה . צ"ל ...
To the book