הבדווית עידה הקפידה מאד על כיבוד אורחים . היא נחנה בכשרון לחזות במתרחש במרחקים . פעם , בהיותה באזור התיה בוואדי ורסה , הגיעו אליה אורחים . משביקשה להשקותם גילתה שנאד המים ריק . מיהרה והעמיסה כלים על החמור , ביקשה את סליחת אורחיה ויצאה לדרכה . כל אותן שעות לפני הצהריים הלכה בדרכה לביר איקנה וליבה מר עליה למחשבה שהאורחים נותרו במקעד ללא דואג . מקץ שעה קלה , בהיותה לרגלי ג'בל פרדה בקרבת יער העמודונים , נעשה לה נס . החמור נעצר וחיכך רגליו בקרקע ובמקום פרצו מים זכים . שאבה עידה ומילאה את הנאדות במים ושבה כהרף עין לאוהלה להשקות את אורחיה , שלא הבחינו בצאתה ובבואה עקב היותה אשה פלאית . ולא רק נס המים מציין את עידה , שכן הנהיגה את שבטה בעת מצוקה . מעשה ובאו אליה כמה מבני שבטה , שבט המזינה , לשאול בעצתה באיזו דרך ללכת צפונה לאחר שמזונם אזל . היא יעצה להם ללכת בדרך מסוימת אל מחוז חפצם . טענו האנשים : "הכיצד נל ך לשם ואין באר בדרך ולא מעיין " ? אמרה להם : "צאו לדרך והיו בטוחים שתמצאו מים " ! עשו כדבריה ויצאו לדרכם , משתוממים . לאחר שלושה ימים אזלו מימיהם והם כיוונו דרכם ליעדם . בהגיעם מצאו שפע של...
To the book