עץ החרוב

לא קל להסביר כיצד לעץ זה , שהוא כה מזין ושימושי , יש תדמית כה שלילית בעיני התושבים . החרוב גדל באזור ההר . פריו משמש בעיקר מאכל לבהמות , אך גם בני אדם היו ניזונים ממנו בדורות קודמים . הילדים נהגו לאכול אותם מהעץ , אך בדרך כלל הפיקו מהם סוג של עיסה מתוקה ( דיבס . ( בכל זאת , לעץ מיוחסות תכונות שליליות , ולא מומלץ לשבת או לישון תחתיו , בעיקר בלילה , כאשר הוא נשלט , לפי אמונות הפלאחים , על ידי שדים ורוחות רעות . מספרים , כי פעם , בעת לוויה של אדם מכובד ובעל מעמד בארטס , הובא זר פרחים עם עלי עץ חרוב . התושבים נתקפו בחרדה ומחו בקולי קולות , כי ללוויה הובאו ענפים עם כתמי דם ( צבע הגבעולים , ( המבשרים רעות . הסיפור הבא ממחיש את אופיו ההרסני של עץ זה . בוקר אחד , כשיצא חוטב עצים מרמאללה לדרכו , פגש בכלה עטורה תכשיטי זהב , שיצאה מעץ חרוב . היא דיברה אליו במתק שפתיים והבטיחה לו עושר רב עם יאות להשליך מידו את הגרזן . אך משסירב , היא הלמה בו במצחו וגרמה לו לעיוורון . על סגולותיו ההרסניות של החרוב מספר ת . כנעאן ;( 1927 ) הקדוש מסוגל להעתיר את ברכתו על העצים , אך נראה שהשדים שוכנים רק בעצים מסוימים...  To the book