אחד מקווי האופי הבולטים של הקדושים , שהם "מותירים את סימני גופם , " ובעיקר סימני כפות ידיהם ורגליהם משוקעים באבן . תכונה זו היא נחלתם של הקדושים היותר חשובים בלבד . רוב הסימנים הם של כף רגל , ומיעוטם של כף יד , אך במקרים אחדים נותרו מוטבעים בסלע גם סימני הראש , הברכיים או גופו של הקדוש . מאליו יובן , שסימנים אלו הם מוקד להערצה וזוכים למקום מיוחד בקברי הקדושים או במסגדים . מבין הסימנים היותר ידועים , ראוי להזכיר את אלו של מוחמד ושל אידרסי בכיפת הסלע , סימני כף רגלו של ישו במסגד אל אקצא ובהר הזיתים , כפות רגליו וידיו של אברהם אבינו במסגד נבי יקין ( ליד חברון , ( כפות ידיה ורגליה של מרים בבית ג'אלה , וגופו של אליהו מול מנזר מר אליאס . תושבי בית ג'אלה נהגו לספר על שדה סלעים המשתרע מצפון מערב לכפרם , שכולו אינו אלא אנשים שהפכו לסלעים בשל חרונו של אללה . לפי המסופר , בעת חתונה שהיתה בכפר , הובאה הכלה ברוב פאר מבית אביה , כשהיא רכובה על גמל . התושבים הרבים שהלכו בעקבותיה פיזזו וחטאו בעת תהלוכת החוגגים בצורה כה מנקרת עיניים , עד שאללה הפך אותם לסלעים . בימים עברו ניתן היה לראותם בבירור , אך פג...
To the book