התנהגות בקברי הקדושים

הערצת ה"מקאם" באה לידי ביטוי בדרכים רבות ומגוונות . פלאח לא יכנס לשם בלא שיחלוץ את נעליו , ולנשים שלא היטהרו לאחר המחזור אסור בתכלית להיכנס למבנה , ואף לגעת בעץ או במים המקודשים שבסמוך לקבר . אין דבר ש"יעורר את חמת הקדוש" כמו הפרת כללים אלה . מעיין שנבע לא הרחק מקבר קדוש באחד הכפרים בסביבות ירושלים , הפסיק מדי פעם את נביעתו , והדבר יוחס לכך , שאשה טימאה את מימיו בעצם נוכחותה בקרבתו . רק לאחר שהוקרבו כבשים לכבוד השיח' צאלח הקבור בסמוך והמעיין נוקה , חודשה זרימתו , וביתר שאת . גם לגברים שלא היטהרו לאחר מגע עם נשים אסור להיכנס למקום . המאמינים המבקרים ב"מקאם" מקפידים שלא להרים את קולם , מתנהגים בענווה ונמנעים מעישון . עם זאת יודגש , שכך נוהגים רק בקברי נביאים וקדושים מרכזיים , וגם באלו אין מחמירים עוד , כבימים עברו . אין דבר שיעלה את חמת הקדוש יותר מניאוף בקרבת קברו . בקרב הפלאחים רווחת אמונה , כי ההר שעליו בנוי קברו המסורתי של משה ( נבי מוסה ) מזדעזע , כאשר מתרחש מעשה ניאוף . אסור באיסור חמור להכניס ל"מקאם" בעלי חיים , ובעבר אף נמנעו הפלאחים לקשור את בהמותיהם לעץ שבסמוך . רבים הסיפורים ע...  To the book