|
|
המבקרים באתרי הקדושים נוהגים לכרוך פיסות בד על בניין הקבר ולידו . הבדים נקשרים לסורגי החלונות , לידיות הדלתות והחלונות ולענפי העצים הסמוכים לקבר . לעתים מוצאים קברי קדושים , שבהם כל מקום חשוף הנמצא בהישג יד מכוסה בבדים . עולה הרגל משאיר בכך סימן שביקר במקום ומילא את חובתו הדתית . פיסת הבד משמשת גם מעין "תזכורת" מתמדת לקדוש , שלא ישכח את משאלות ליבו של המאמין . כך נוצר מעין " קשר" בין הקדוש למאמיניו . הבדים "מייצגים" את נוכחותו של המאמין , "מזכירים" לקדוש את הביקור בקברו ו"מבקשים" עזרה מתמדת . בעצם הימצאם במקום שואבים הבדים מכוחותיו העל טבעיים של הקדוש , ומעבירים אותם לבעליהם . אלו באים כעבור זמן לקחתם ומצמידים אותם לגופם , בהאמינם שעל ידי כך יזכו לברכת הקדוש . מנהג זה רווח במיוחד בקרב חולים . המנהג , הנפוץ גם במקומות אחרים במזרח , מקובל מאד בקרב מוסלמי ארץ ישראל . מנהג אחר , רווח פחות , הוא להניח אבנים על קבר הקדוש או על העצים שבסמוך , אף זאת כציון לביקור במקום . הבדווים מניחים לעתים את העקאל על עץ מקודש , בהאמינם שבגד שלם מייצג את בעליו בצורה המושלמת ביותר .
To the book |
|
|