הרובע היהודי במלחמת העצמאות

משה ארנוולד בתכנית החלוקה של האו"ם מה 29 בנובמבר 947 ו , נועדה ירושלים להיות עיר בינלאומית , מעין גשר של שלום בין המדינה היהודית והערבית . עד מהרה התברר שתכנית זו לא תמומש . אדרבא , ירושלים וסביבתה היו לאחד ממוקדי הסכסוך שהביאו להפרדה בין הצדדים . כמה שכונות יהודיות נותרו מנותקות מירושלים היהודית ובהן הרובע היהודי בעיר העתיקה . העיר העתיקה הייתה במקום נמוך בסדר העדיפויות בהקצאת משאבים ובתכניות פיתוח של הנהגת היישוב ערב מלחמת העצמאות . לא הייתה לה חשיבות ביטחונית , וההגנה עליה היוותה נטל כבד על הכוחות המצומצמים שהיו בירוש לים . רוב אנשי הרובע היו קשישים או תלמידי ישיבות , והכוח הכשיר שגויס היה מצומצם ביותר . מיד עם פרוץ מעשי האיבה בראשית דצמבר , 1947 תוגברו מגיני הרובע באנשי חי"ש של ה'הגנה' ובאנשי אצ"ל . בחודשים הראשונים שלאחר החלטת החלוקה , דגלה הנהגת היישוב במדיניות של אי פינוי יישובים , כולל אלה שנמצאו מחוץ לגבולות תכנית החלוקה , ראש המטה הארצי של ה'הגנה , ' ישראל גלילי , הסביר מדיניות זו בפגישת מפקדים ב 20 בינואר : 1948 ההחלטה היא : להחזיק בכל היישובים . אין אנו מתעלמים , בי החלט...  To the book