|
|
שמולימ תגר המדבר הגדול הזה , האור הלבן והחזק , עצי השיטים הניצבים בפתחי ואדיות שוקטים , צוקי הגרניט חזקים באורה של שמש המדבר , הפיסול הנפלא שבטבע , אבני החול הנוביות המשורטטות בשלל צבעי הקשת , עוצמה אדירה לניגוד שבין אור שמש לצל העמוק , מרחבי הערבה הבוהקים בחול לבן - ולידם מליחות כהות שהחום העולה מהן מרצד בעיניים . במדבר זורם הזמן לאט והוא כמעט נעצר . באילת לא חיים לפי שעון יד אלא לפי שעונה של השמש . קל לזהות את תושבי המדבר הבדווים : תנועתם איטית , מתמשכת , כאילו מרחפים בשבילי היעלים בינות לצוקים . הכל באילת איטי יותר : אוכלים לאט , רצים לאט , ישנים לאט , ואפילו אהבה - עושים לאט , ואם אין הרבה לחץ והשמש מכה בחוץ , אז למה לעזוב את המצנן שבפנים ? למה לצאת מהצל המגן אל השמש המכה ? עיר אינה צומחת , גדלה ומתפתחת בלי תושבים . תושביה הם הקובעים את קצב התפתחותה . ההתפתחות של אילת זו התפתחותו של האילתי , השבוי ( מבלי משים ) בקסם עירו שבלב מדבר . לאילתי דפוסי התנהגות מיוחדים . כשהוא משמיע את ה"אני אילתי" שלו , הוא מתכוון לגאווה הסמויה , ליצור החי בקצהו של העולם , של המדינה , שהמכונית והמטוס הם ה...
To the book |
|
|