צבעים

לצבעים ייחסו סמליות בכל התרבויות . באמנות הנוצרית צבע נתפס בשתי רמות בסיסיות . מחד יש לו מאפיינים משלו , כגון האדום , שהוא צבע הפחם הלוהט והאש . מאידך הוא מופיע בהקשרים רגשיים , כאשר האדום מסמל חום , תשוקה וסבל . לצבע עשויות להיות משמעויות מנוגדות , בהתאם לנסיבות ולהקשרים שבהם הוא מופיע . לעתים האדום מסמל אהבה , כמו בגלימת יוחנן הידוע כאדם רב פעלים , שנכרך אחרי ישו , אך כאשר השטן לובש גלימה אדומה צבעו מסמל חטא . צהוב עשוי לסמל הילת קודש , כמו במקרים של פטרוס או יוסף , וגם שפלות נפש , כמו במקרה של יהודה איש קריות . שחור הוא סמל לאבל , לכפרת עוונות ולמוות . זהו צבע שלילי , המרמז על התכונות השליליות כמו רוע , מוות ושאול . שחור בתוספת לבן , כמו , למשל , בבגדים של הדומיניקנים והכרמליתים , מסמלים סיגופים , ענווה וטוהר מידות . כחול מסמל שמיים , אהבה רוחנית , אמת , דבקות ואמונה . בהתאם לכך , צבע גלימתה של מרים הוא צבע תכלת השמיים . חום או אפור הם צבעים חסרי חיות , הדומים לצבעי האפר . בלבוש דתי הם מסמלים נכונות למוות , אבל וצנעה . ירוק הוא צבע התקווה , ההתחדשות והפוריות . כשם שהאביב בא לאחר תרד...  To the book