פרחים

הפרחים כסמל זכו להתייחסות נרחבת במסורת הנוצרית . הפרח המתקיים במחזוריות בטבע , פורח ונובל בעתו , ופורח שוב בעונה הקרובה , מסמל נצחיות ולידה מחודשת . במיוחד זכו להתייחסות צורת הפרח , צבעיו וריחו , ומהם שהפכו לאלמנט בלתי נפרד בנושאים מרכזיים בנצרות : פרח צהוב מתייחס לגרמי השמיים ובעיקר לשמש . הצבע האדום מסמל סבל , ובעיקר את סבלו של ישו . פרחים לבנים מסמלים טוהר ותום . פרחים כחולים — אמת ונאמנות . לא אחת משמשים הפרחים גורם עיטורי בלבד . מכל מקום , כאשר הם תופסים מקום מרכזי או שמופיעים בשולי העיטור , יש להם משמעות סמלית . השימוש בפרחים כסמל בנצרות היה נפוץ מאד באמנות ימי הביניים . הבתולה , למשל , מתוארת לעתים קרובות על רקע מרבדי פרחים , וגם פולחנה באותה תקופה התקשר לפרחים ובעיקר לחבצלות . הפרחים סימלו רוך ועדנה , ולכן רבים משמותיהם קשורים אליה . סמל נוסף של הבתולה בהקשר לכך הוא "גן נעול" לפי שיר השירים "גן נעול אחותי כלה" ( שה"ש ד , יב . ( הוא התקשר לא אחת באופן אסוציאטיבי עם הבתולה , המשולה ל"גן נעול . " נסקור עתה כמה מן הפרחים שהם בעלי משמעות מיוחדת במסורת הנוצרית . הבלנית מסמלת בנצרות מ...  To the book