ראשית הנצרנות. שמעון כייפא־פטרוס

צליבתו של ישו עשתה רושם גדול על תלמידיו . המשיח שהיה אמור להושיע את עמו , לא היה יכול להושיע את עצמו ומת '' מיתת עבדים" כנאמר : "כי קללת אלהים תלוי" ( דב' כא , כג . ( בהשקפה שלילית זו נאלצו השליחים להילחם , בעיקר לגבי היהודים , שמושג המשיח המנוצח והתלוי לא התאים לתפיסתם את תפקידו של המשיח , שנתפס כגואל וכמשחרר . תלמידיו הקרובים של ישו נפוצו מאוכזבים לכל עבר מפחד רדיפות . אלא שקשה היה להם להשלים עם הרעיון , שהדמות הנערצת עליהם מתה מות נבלים . חזיונה של מרים המגדלית , שישו קם לתחיה , נטע בהם אמונה , שגורלו של ישו לא יהיה כגורלם של משיחי השקר . לאחר "ימות המשיח" באה , לפי האמונה , תחיית המתים , והראשון שזכה לכך , היה , לפי תפיסתם , המשיח המעונה עצמו . התלמידים ובראשם שמעון בר יונה , הוא פטרוס , שהתכחש לרבו מרוב פחד , נמלטו לגליל . שם , על אחד ההרים , ראה פטרוס את ישו בחזונו כשם ש"ראתה" אותו מרים המגדלית בירושלים . אופיו הנסער והנרגש והיותו הוזה , יש בהם להסביר את חזיונותיו . אחר כך מיהר פטרוס לשוב לירושלים , ועמו שבו התלמידים שברחו לגליל . אט אט נקבצו כל אחד עשר התלמידים בעליה אחת בירושלי...  To the book