ערי ארץ-ישראל במאה הי"ט

ערי א"י במאה 19-ה לא היו לפי מושגי ימינו , אלא כפרים גדולים או עיירות . אף ב"גדולות" שבהן כגון בעכו ובירושלים , מספר התושבים לא עלה על 10 , 000 נפש . בשל תנאי הבטחון הרעועים , הוקפו אחדות מהן חומות , אך לקראת אמצע המאה -ה19 הן לא היו עוד בשימוש ; חומות טבריה וצפת חרבו ברעש של , 1837 ורק ירושלים ועכו נחשבו לערים בצורות . מראה ערי א"י היה כשל כל עיר מזרחית אופיינית : הן הצטיינו בגופן הציורי במבט מרחוק , על צריחיהן ומגדליהן , אך רושם זה השתנה לחלוטין עם הכניסה לעיר : הבנייה היתה צפופה ומגובבת , עם רחובות צרים , עקלקלים ובלתי מרוצפים , תעלות שופכין פתוחות וחנויות זעירות וחשוכות . מרבית הבתים ( פרט לאלה שבירושלים , חברון ושכם ) היו בנויים טין , שרק מאוחר יותר - הוחלפו בבתי אבן . בערי א"י במאה 19-ה ( כמו גם בשאר הערים הקטנות במזרח , ( לא היו חיי תרבות ובידור , ונעדרו בהן שדרות , כיכרות , רחובות ובנייני ציבור . החיים פסקו למעשה עם שקיעת החמה , והתחדשו מיד עם זריחתה . בערים מוקפות חומה , כגון ירושלים , נסגרו שערי העיר עם ערב , וכל המאחר נאלץ ללון בחוץ . תפקיד מרכזי נועד לשווקים , שהצטיינו בציו...  To the book