|
|
ארץ עניה ושכוחת אל היתה א"י במאה . 19-ה דרכיה היו משובשות , שרותיה מפגרים ואוכלוסייתה דלה וחסרת כל . אזורים רבים , בעיקר בעמקים , היו מכוסים ביצות ממאירות קדחת , וריקים מאין יושב . מצב הבטחון היה מעורער , ורכושם הדל של התושבים היה הפקר בידי בדואים פורעי חוק ויד השלטון הרופפת קצרה מלהושיע . תושבי הקבע נמנעו מלהתיישב במישור החוף ובעמקים הפנימיים ונסוגו לאזור ההר הפורה פחות - אך הנוח יותר להגנה . האוכלוסיה היתה חשופה לעול מיסים כבד ולסחטנות מצד השליטים ובעלי השררה , ולהתנכלויות הבדואים ותקיפים מקומיים . העיבוד החקלאי היה מצומצם ונועד בעיקר לסיפוק הצריכה העצמית . ישובים רבים התרוקנו מיושביהם , כדי להימנע מתשלום מיסי יבול וחובת הגיוס לצבא . הנוסעים ועולי הרגל שמהם אנו שואבים את עיקר ידיעותינו בתקופה זו , מוסרים על תופעות אלו , אף שרובם פסח על האזורים הבלתי נושבים . אלו היו בעיקר בנגב , במישור החוף ובאזור הביצות שליד שפכי הנחלים , מפרץ עכו והצפוני , עמק יזרעאל ( הדרומי בעיקר , ( עמק החולה , ועמק הירדן . מצב זה לא נשתנה כמעט עד לשלהי המאה הקודמת וראשית המאה הנוכחית . מישור החוף של א"י במאה / ...
To the book |
|
|