העז

רוב העזים בארץ היו מגזע "עז ההרים הערבית השחורה" - בעלת האזניים הגדולות השמוטות . תנובתן הממוצעת הגיעה 75-ל ליטר חלב בשנה . המשובחות שבהן נתנו גם 3 ליטר ליום במשך תקופות קצרות . תקופת החליבה נמשכה 8-6 חודשים . באזורי שלחין , ליד הערים , גידלו את העז הדמשקאית , החומה-אדומה , שנתנה עד 400 ליטר חלב לשנה . בהרי הגולן ובחרמון גידלו גזע מיוחד בשם " בעלבק" , שצבעה שחור-לבן . בו בזמן שהעז השחורה הוחזקה במרעה , הוחזקו העזים הדמשקאיות ליד הבתים והואבסו במספוא ירוק בתוספת מזון מרוכז . ידוע שהעזים מכלות ומזיקות לצמחיית החורש . רייפנברג כותב : " העזים מכרסמות את הנצרים הצעירים של האילנות ומחסלות כל סיכוי להתחדשות היער ... הן משמידות את השאריות האחרונות של הצמחיה תוך ניצול שטחים נרחבים של מרעה , וכך המרעה שבהרים מתדלדל משנה לשנה" ... הפלח , תושב אזור ההר , ראה בעז מקור ברכה . העז אוכלת כמעט כל דבר , ומהירותה וקלות תנועתה מאפשרים לה להגיע לפינות נידחות ולהתגבר על מכשולים בלתי עבירים לכבשים ובקר . העז מסוגלת ללקט חומרי מזון ממקורות בלתי מנוצלים . היא שימשה לכן גורם כלכלי חשוב בנוף ההררי , מקור לחלב , ...  To the book