הכבש

הגזע המקומי נקרא "אוסי . " תנובת החלב שלה הגיעה לכ40- ליטר בשנה , בעוד שיבול הצמר הגיע 2-ל ק"ג . הכבשים מגזע ה"אוסי" מחוסנים בפני מחלות , ובעלי יכולת הסתגלות לתנאי התזונה הירודים ושינויי האקלים . ריכוז השומן נמצא באליה , שמשקלה מגיע 6-4—ל ק"ג ויותר . תכונה זו , של אגירת מזון בגוף אופיינית לגזע זה , ומאפשרת לו להתקיים בעונות השחונות , בסוף הסתיו ובראשית החורף . תנאי האקלים בארץ מאפשרים אחזקת כבשים במשך כל ימות השנה בשטחי מרעה ושלף : בחורף ובאביב הן רועות בעשב הירוק בשטחים הבלתי מעובדים ; בקיץ הן מנצלות את הקש והשאריות של שדות התבואה והקמל היבש שנשאר במרעה הטבעי . שנות הבצורת גרמו למשבר בענף , והעדרים דולדלו ע"י רעב ומגיפות . עונת ההתייחמות היא בחודשי הקיץ , אחרי הקציר , וההמלטות p בחורף . עונת החליבה והכנת מוצרי החלב היא בד"כ מפברואר עד יוני . התוצרת כללה גבינות למיניהן , חלב חמוץ וחמאה . לאחר הגז החל באביב , נהגו לרחוץ את העדר במעיין או בנחל , ולאחר מכן צבעו את גב הכבשים בצבעים שונים . לפי המסורת הערבית , לצבע האדום השפעה על פוריות הכבשה . ככפרים שונים , בגליל , בלבנון ובסביבת בית לחם ...  To the book