במאה הי"ט לא היו קיימים שטחי שלחין נרחבים בא"י . טכניקת ההשקאה היתה פרימיטיבית ולמעשה לא חלה בה התקדמות מאז התקופה הרומית . מתקני השקאה הקדומים הוזנחו ונהרסו . התנאים החברתיים והכלכליים הביאו לכך שאפילו פוטנציאל המים העליונים נוצל רק בחלקו . מקורות מי ההשקאה היו מעיינות , נחלים , ובאזור החוף - גם בארות , שבהם מי ההשקאה נשאבו ממפלס מי התהום . שטחי השלחין היו קטנים ובלתי מפותחים . מצבם הכלכלי הירוד של תושבי הארץ הביא לכך , שהביקוש לפירות וירקות או לתוצרת חקלאית אחרת היה מועט ביחס . השווקים הפנימיים קלטו רק כמויות קטנות , ואילו מסחר החוץ היה תלוי במפרשיות , שייצאו רק פירות ואבטיחים . גורמים אלה מנעו את התפתחות השלחין , ולא נוצלו אפילו האפשרויות המקובלות יחסית של רמת הטכניקה בימים ההם : ניצול כוח הגרבטציה , שימוש בכוח המים , כוח הבהמות וכוח האדם לשם העלאת המים מהעמק למפלס ההשקאה , או העברתם מהמקור אל השדה והגן . תפוקת המים השנתית שנשאבה מכל הבארות בארץ הגיעה לכ4- מיליון ממ"ע בראשית המאה הי"ט , וב16-14- מיליון ממ"ע בסוף אותה מאה . מי ההשקאה שימשו בגני עצי פרי , בשדות ירקות וגידולים מיוחדים ...
To the book