החברה הכפרית

ניתן להגדיר את החברה הכפרית הערבית בא"י במאה הי"ט , כחברת אברים טרוםתעשיתית אופיינית . אחד מסימני ההיכר לחברה זו הם החיים בקהילות קטנות , בעלות זיקה מצומצמת לעולם החיצון . "הפלחים חיו חיי קבע , ומרביתם לא הרחיקו מעולם מעבר לעשרה מילין מבתיהם" כותב קונדר . 1878-ב גם הבדואים והנדודים פיתחו רק קשרים מעטים עם חברות אחרות , כמו עם הפלחים ותושבי הערים . לעומת זאת הקשרים הפנימיים בקהילות עצמן היו הדוקים ביותר . בית האב , המשפחה הקטנה , המשפחה המורחבת - ה"חמולה" והשבט מילאו מקום חשוב . יחידות קטנות אלו היוו מסגרות ברורות בהן הכיר כל אחד את משנהו , והזיקה ההדדית הושתתה על בסיס אישי וקשרי משפחה . מאידך , הרגשות הלאומיים לא היו מפותחים , שכן הפלח ( או הבדואי ) לא ראו עצמם כחלק מאומה גדולה , בהעדר קשרים מעבר לגבולות אדמות הכפר . מבחינה כלכלית היוו האברים חברה אוטרקית , שסיפקה בעצמה את מרבית תצרוכתה , וצרכה את פירות עמלה . החקלאות היתה דרך חיים , ולא מקור לרווחים . לאכר היה קשר נפשי עמוק לכפר ולסביבתו , שבהם גרו אבותיו מדורי דורות . השדות היו בבעלות הכפר מימים ימימה ; תחומיו היו מוגדרים ולכל עץ , מ...  To the book