נחלים, שמורות טבע ובתי גידול לחים באגן הירדן על רקע משבר המים

הלל גלזמן במהלך כמאה שנות ההתיישבות — יובשו מרבית אגני המים , הוטו מי הנחלים ונתפסו מרבית המעיינות בארץ . בתקופה זו יובשו 97 % משטחי בתי הגידול הלחים והפכו לשטחי חקלאות , שטחים מבונים של ערים וישובים ומתקני תיירות . בתי גידול לחים שרדו בעיקר בגנים הלאומיים ובשמורות הטבע המוכרזות . הנחלים יובשו עקב שאיבת מקורותיהם ורובם הפכו לתעלות שפכים מזוהמות ורק במעט מהם נותרה זרימה טבעית . כך , למשל , ב"ארץ פלגי מים" זורמים מימי מקורות הירדן הבניאס , הדן והחצבאני באפיקי הנחלים אל הירדן ההררי ואל הכנרת , לאחר שחלק מהם הוטו בראשי הנביעות . בנחלים בודדים נותרה זרימה חלשה של מעיינות שלא אוחזו . קשה להעריך את היקף הנזק שנגרם לטבע כתוצאה מהטיית מקורות המים וייבוש השטחים הלחים הנמשך זה למעלה ממאה שנים . ואולם , ברור לכל כי אנו מאבדים מערכות אקולוגיות יהודיות , ובהן ערכי טבע רבים שיכולים להתקיים אך ורק במים שפירים ובסביבתם . לצד שאיבת היתר והמחסור במים , קיימת תופעה של הרעה באיכות מי התהום , הנגרמת מהעדר מילוי חוזר של גשם וחדירת מי שפכים , תשטיפים וזיהומים מנגר עירוני . נדון עתה במצב הנחלים ובמקורות המים ב...  To the book