פאולה - מכתב למרצלה

בית לחם כפי שכבר נאמר , נושאת אופי פסטוראלי ומלבד שירת התהילים , שקט שורר בכל . בכל אשר תפנה , האיכר האוחז את ירית המחרשה שר הללויה ; הקוצר בזעת אפיו מנעים זמנו בשירת תהילים והבוצר שר את אותם שירים ששר דוד בעת הבציר . אלו הן הבלדות של ארץ זו ; אלו הם שירי האהבה . הם נשמעים בפי הרועים ונישאים על שפתי האיכרים . אכן אין אנו נותנים דעתנו על מעשינו , או כיצד אנו נראים , אלא רק את אותם דברים אליהם תערוג נפשינו . כה רבים מקומות התפילה בעיר ( בית לחם ) ער כי לא ניתן לבקר בכולם ... יום אחד לא יספיק לבקרם . אך לבא לבית לחם ... באילו מלים אוכל לתאר את מערת הלידה במקום שהתינוק בכה . הוא נערץ יותר בשפתים חתומות מאשר באמרי שפר . היכן ניתן למצוא כאן את הפורטיקות הרחבות ? היכן התקרות המוזהבות , היכן הבנינים המעוטרים ע"י סבלם של עמלים חלכאים ? היכן האולמות שניבנו בכספי העשירים בגודל ארמונות , כדי שאותם קטני רוח יוכלו לנוע בסביבה משופעת בממון (** ) ולראות את גגות בתיהם שלהם במקום את כיפת השמים , כאילו יש משהו עלי אדמות הנשגב יותר מהבריאה . בפינה נחבאת זו ביקום , בורא העולם נולד ; כאן חותל בחיתולים , כאן...  To the book