|
|
מאז שהפכה הנצרות לדת רשמית ברוסיה , החל מהמאה העשירית , היתה פסגת מאוויהם של עולי הרגל הרוסים לבקר בארץ הקודש , ולו פעם אחת בחייהם . המסע מרוסיה לארץ היה כרוך בימים עברו בקשיים רבים מספור . על עולי הרגל היה לעבור באזורים מיושבים במוסלמים , בהם לא היחה קיימת אוכלוסיה נוצרית או שהיוותה מיעוט מבוטל . עד למאה הי"ט הקפידה רוסיה להמנע מכל התערבות בארץ הקודש , זאת כדי שלא לבוא לידי עימות עם המעצמות המערביות מחד גיסא ועם הנצרות המקומית ( היוונים אורתודוכסים ) מאידך גיסא . כתוצאה מכך לא היתה לרוסיה נציגות מסוג כלשהו בא"י ( עד לרבע הראשון של המאה הי"ט , ( ועולי הרגל הרוסים הופקרו לחסדי המוסלמים או ולשלטון התורכי וסדריו מבלי שקיבלו סיוע ממשי . הטיפול בעולי הרגל , אם בכלל , נעשה ע"י הנציג הרוסי שישב בקושטא . בלחץ הכנסיה הרוסית , נפתחה קונסוליה רוסית ביפו , 1820-ב כדי להגיש את הסיוע המינימאלי ההכרחי לעולי הרגל הרוסים שהגיעו דרך נמל יפו לביקור בארץ . 1841-ב נשלחה משלחת רוסית , כדי לבדוק בין השאר כיצד ניתן לסייע לעולי הרגל הרוסים . זרם עולי הרגל מרוסיה לארץ הקודש מנה בראשית המאה הי"ט מאות ספורות בלבד...
To the book |
|
|