מסע עולי הרגל בארץ

אופן הנסיעה בא"י לא השתנה רבות החל מקדמת רנא ועד למחצית השניה של המאה . 19-ה עד לתקופה הניזכרת נאלצו עולי הרגל לעשות דרכם ברגל או ברכיבה - ובמקרים נדירים יותר - בעיקר בתקופות מאוחרות - בעגלה רתומה לבהמות . שלא כבארצות אחרות , לא ניתן היה לעבור ממקום אחד למשנהו בשיט . מרבית עולי הרגל הלכו רגלי , או לחילופין - רכבו על חמורים . רק משאות כבדים של השיירה הועמסו על גמלים . מהירות תנועתם של עולי הרגל על ציודם ברכיבה היתה 8-כ ק"מ לשעה בדרכים הראשיות , ובמחצית ממהירות זו בדרכים צדדיות שהיו בד"כ משובשות . בניגוד לאירופה , שם יכול היה הצליין או המבקר להנות משרותיהם של פונדקים לאורך הדרך , אלה נעדרו בארץ בדורות קודמים . היו אמנם חאנים מעטים אך מרביתם נעדרו את סידורי הנוחות הבסיסיים ביותר ; האורחים נאלצו לישון על הרצפה ולהכין להם את הארוחות בעצמם . בד"כ לא היחה קיימת הפרדה בין המבקרים ובהמותיהם . תנאים אלו היו רחוקים מלענות על צרכי עולה הרגל האירופאים שהעדיפו לישון במנזרים או תחת כיפת השמים . עולי רגל במאה 15-ה שוטח את טענותיו על תנאיהאכסון ;/ nxj " בדרכנו חזרה , כאשר הגענו לקפריסין , היו מספר רב ש...  To the book