העליה לרגל ומשמעותה

העליה לרגל מילאה תפקיד חשוב במסורת הנוצרית , בעיקר בימה"ב . מטרת עולי הרגל היתה לבקר באותם המקומות המקודשים שמילאו תפקיד בחייו של ישו והשליחים או קברי אישים אחרים שנתקדשו במסורת . מגמות העליה לרגל לא תמיד היו דחיות צרופות ולוו לכך יצר הרפתקנות ושאיפה "לראות עולם . " כך ג'והן מנדויל , שביקר בארץ 322-ב ו , מעיר על עצמו כי יצא למסעו כדי "לראות את העולם" וכן לעבור חוויות חדשות ומרתקות . ברם , מטרת מרבית הצליינים היתה לראות את המקומות או קברי הקדושים , וכדי להשיג מחילה על עוונותיהם , להרפא ממת ויהם או להודות על שזכו להרפא ממחלתם . בהגיע עולי הרגל למקומות הקדושים הם נהגו לגעת באתרים ולנשקם . (*) כן נהגו להביע את הזדהותם עם המקומות בהם התרחשו האירועים ע"י ששחזרום : אנו שומעים על עולי רגל שאכלו במקומות בהם ישו אכל , שתו מים בבאר יעקב , מילאו את כד המים בכפר כנה וטבלו במקום הטבילה בירדן . בעזרת מעשים אלו קיוו עולי הרגל לזכות בברכה שהועטרה על המקומות הקדושים . יש ואף נהגו לשחזר אירועים שהתרחשו לישו , כגון תהלוכות שנערכו במאה 4-ה בעקבות ה"שבוע המקודש . " רבים מעולי הרגל הביאו מנחות למקומות הקדושי...  To the book