הארכיונים העות'מאניים כמקור לתולדות ארץ־ישראל

מאת ברנרד לואיס אחד הקשיים העיקריים , על דרכו של חוקר תולדות המזרח התיכון המוסלמי , שאינו לפני חוקרי תולדותיה של אירופה , הוא המחסור בחומר ארכיוני . דרך משל חוקר תולדות המערב של ימי הביניים מוצא לפניו בארכיונים מרכזיים ומקומיים , שפע של רשימות ציבוריות ופרטיות , מדיניות . מנהליות , משפטיות וכנסיתיות , ואילו המזרחן אנוס על פי הרוב לסמוך על מקורות ספרותיים וארכיאולוגיים . על ידי כך מסקנותיו במקצועות היסטוריה רבים עתים הן סתומות וכוללות ; הן מצטמצמות בעיקר בחייהם הציבוריים והחיצוניים של הקיבוצים והיחידים , שבהם הוא דן . אין ידיעותיו מגיעות אלא לאותם מאורעות ואישים שזכו להיזכר בספרות ; ואף הללו אינם ידועים לו אלא כצורת בבואתם במקורות הספרותיים . אפילו החשובים שבאישים — פרט לאחדים מהם — צורתם מעומעמת ופגומה . ואף בעניין חיי העם , אין לפניו אלא לסמוך בעיקר על רמזי אקראי ועל פירורי עדויות . אמנם נשתמרו תעודות בודדות ונפרדות , מקצתן בכתובות ואחרות במובאות בספרי הכרוניקה . אבל רק משתי תקופות לאחר קום האסלאם יש בידינו קובץ גדול של תעודות מקוריות —ומפני האור שנזרע על אותן תקופות הוכרה יותר האפלה ...  To the book