הקרב על צפת בעיני הערבים מוסטפה עבאסי

החלטת החלוקה ב 29 בנובמבר 1947 עוררה זעם רב בקרב הערבים אשר דחו אותה בתוקף . בצפת , כמו בשאר ערי הארץ , הוכתה שביתה כללית , מלווה בהפגנות וגינויים . בצפת התגובה היתה חריפה במיוחד , שכן היא נכללה לפי ההחלטה במדינה היהודית , אף שהיה בה רוב ערבי גדול . יהודי צפת היו ערוכים היטב . בצד הערבי , לעומת זאת , ההתארגנות היתה מאוחרת מדי , ורק כאשר הוחלט על חלוקת ארץ ישראל , יזם הוועד הערבי העליון את הקמתן של ועדות לאומיות . לאחר מכן הצליחו ערביי צפת לארגן כוח מתנדבים מקומי , בשם " כוחות המגן של צפת" ( חאמית צפד . ( הכוח כלל למעלה מ 440 איש . לכאורה , מספר מגויסים גדול למדי , אך רק 218 מהם צוידו בנשק , וברוב המקרים הם לא היו מאומנים . אליהם הצטרפו בראשית ינואר 1948 שישים מתנדבים סורים . בראש הכוח עמד מפקד סורי בשם איחסאן קאם אולמאז . ערב יציאת הבריטים , מנה הכוח הערבי 504 חיילים , מהם 278 נושאי נשק . העברת הפיקוד לאיחסאן לא היתה מקרית . לפי תכניות הערבים , הקרב העיקרי ינוהל על ידי כוחות חיצוניים , ועם זאת הוא גם מצביע על מצבם העגום של ערביי צפת . החל מחודש דצמבר , 1947 הגבירו כוחות הגדוד השלישי ...  To the book