צפת ואתריה בתקופה הממלוכית א. בן אברהם

השתלטות הממלוכים על ארץ ישראל לוותה בהרס שיטתי של ערי החוף , כדי למנוע את תפיסתן מחרש בירי כוחות נוצריים מאירופה , ובחיזוק הישובים והמבצרים בפנים הארץ . ראש וראשון ליישום מדיניות זו היה הסולטאן הממלוכי ביברס , ( 1277- 1260 ) וברוח זו בוצרה ונבנתה גם צפת . בשל ביצוריה היא היתה לעיר ראשה בגליל . הממלוכים ראו בה מפתח לשלטונם בסוריה , מבצר נגד פלישות המונגולים ובסיס להתקפות על הצלבנים במישור החוף . ביברס פעל להפיכת המבצר הצלבני בצפת ורובע המגורים שבצלו לעיר מוסלמית , שתשמש מרכז צבאי ומינהלי . תחום שלטונה של צפת הממלוכית " ) צפד , ( " השתרע משקיף ארנון שבצפון ועד א צנברה שבדרום הכנרת , וממזרח לירדן וער לים התיכון , וחלק מהשומרון הצפוני והגליל התחתון . תחילה נכללו בה גם שטחים שנכבשו מידי הצלבנים בגליל . לאחר כיבוש עכו צורף לשטחה גם חבל החוף שבין צור לעתלית . למעשה ירשה צפת את המעמד שהיה לעכו בתקופה הצלבנית . בנפת צפת היו שישה עשר פלכים ( ולאיה : ( קלעת שקיף ( הבופור , ( צור , תבנין , הונין , קדש , שאגור ( סג'ור , ( עכו , חיפה , טבריה , עתלית , לאג'ון = ) מגידו , ( נצרת , הר תבור , ג'נין וכא...  To the book