יזהר הירשפלד - דברים שנאמרו על קברו

נדמה שאין צירוף דברים שהוא כל כך לא מתקבל על הדעת כמו המילים 'יזהר ו'לא להיות . ' יזהר היה שופע מרץ וחיוניות מאין כמוהו . אני זוכר את יזהר מאז בואו , כתלמיד השנה הראשונה למכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית . אז , בראשית שנות השבעים , התכנסו במכון תלמידים מצוינים , שרבים מהם עומדים היום בלב העשייה הארכיאולוגית במחקר ובהוראה . הידידות בינינו צמחה כבר בשנים בראשונות של לימודיו . הוא התנדב , ככולנו , לחפירות שניהלתי ברחובות בנגב והשקיע בהן כוחות גוף ונפש . ואחר כך כבר היינו שנינו חופרים שותפים בחפירת הכנסייה של חורבת ברכות בגוש עציון . כיוונתי אותו לכיוון המחקר של הבנייה המסורתית בהר חברון שם עשה עבודה נפלאה . זו הייתה עבודת המ"א שלו שיצאה לאחר מכן כספר . אחר כך מצא את דרכו העצמאית , אבל תמיד לצד המסלול המקצועי היה המסלול פתוח אל האישי , אל השיחות על מה שמעבר למדע - לפעמים בענייני מעשה לפעמים בדברים אישיים , קרובים מאוד . לא ההצטיינות המקצועית הביאה לכך שיזהר היה אהוב על כל מוריו וכל חבריו . זו הייתה שמחת הגילוי שרחשה בו , ההתלהבות שאין לה מעצורים , ההיפתחות המוחלטת אל העולמות החדשים ...  To the book