בחורף תרצ"ט ( 1938 / 39 ) ידע הנגב שנות בצורת רצופות , שנמשכו כמעט לכל אורך 1 מלחמת העולם השניה . כבר באביב תש"ב ( 1942 ) נותרו הבדווים באזור ללא אמצעי מחיה . ממשלת המנדאט הבריטי ביקשה לסייע להם ככל יכולתה , במידה רבה בהתאם לתפיסה ה"לוךנסית" הרומאנטית , על פיה הבדווי הריהו " ) " noble savage" פרא אציל . ( " מחלקת עבודות ציבוריות החלה לסלול דרך כדי למצוא תעסוקה לבדווים הרעבים . הדרך מסתעפת מן הכביש שבין באר שבע לעזה ( דרך , ( 25 בצומת גילת של היום ונועדה להגיע עד ח'אן יונס . היתה זו דרך "סולינג" ( מלשון , sole "תשתית , ( " מרוצפת אבנים בלבד ללא ציפוי אספלט . אף כי היתה זו דרך סלולה לכל דבר לא נעשתה בה מלאכת גימור — גם לא כיסוי בשכבה עליונה של חצץ דק , והיא לא היתה נוחה למעבר מכוניות . ואכן , היא אינה מצוינת במפה כדרך סלולה ( להוציא קטעים קצרים , ( 2 אלא כדרך עפר בלבד . תוואי הכביש חייב חציית שני נחלים ואדי פטיס ( נחל אופקים ) וכן ואדי שלאלה ( נחל בשור . ( במעבר הבשור כבר היה קיים "גשר אירי" על גבי צינורות , שנבנה על ידי יחידות רכובות של חילות אנז"ק ( צבא אוסטרליה וניו זילנד ) בימי מלחמת...
To the book