משל ואגדה בפי הבדווים בנגב ששון בר צבי

השיח / בנו ואשת בנו מסופר על שיח' בדווי נשוא פנים , שהיה ראש וראשון לשבעים שיח'ים . לימים מתה עליו אשתו והוא בן שבעים שנה ויותר , ובנו סעד אותו ודאג לכל מחסורו . משמלאו לבן ארבעים שנה , הפציר בו האב לשאת אשה ולהקים משפחה , אך הוא סירב בטענה שלא יימצא עוד מי שידאג לו . לבסוף נתרצה הבן , נשא אשה והביאה לביתו , אך זו לא טרחה לטפל באביו , שסבל מהזנחה וממחסור . הבן גירשה מעל פניו ונשא אשה נוספת , אך גורלה היה דומה . לבסוף הכיר הבן אלמנה צעירה , יפת מראה ובת חיל , שהבטיחה לטפל באביו הזקן . ואמנם במשך ארבע שנים היא טיפלה בו במסירות ודאגה לכל צרכיו . פעם באו אליו כמה מאנשי השבט ואמרו לבן : "האזור מוכה בצורת ולא נותר בו עשב לבעלי החיים , " והוא השיבם כי יצא ויחפש אזור אחר טוב יותר , שבו יוכלו לקיים את עדריהם . לקח אתו הבן אחדים מהם ויצא לתור אחר מקום אחר . הלכו ארבעה או חמישה ימים עד שהגיעו לאזור פורה והוא ביקשם לדאוג שהשבט יגיע למקום בעודו לומד את הסביבה . כל האוהלים נעקרו והועברו למקום החדש , ולא נותר שם בלתי אם אוהלו של השיח . ' ביום המחרת הפילה אשת הבן את האוהל והורתה למשרתים להעמיסו על הגמ...  To the book