הפרדסנות בנגב מנשה דוודזון

ענף הפרדסנות בארץ זכה כידוע למוניטין בינלאומיים ותפוזי יפו ( שמוטי ) היו שם דבר לאיכות בכל רחבי אירופה . רוב הפרדסים התרכזו בעבר במישור החוף ובעיקר באזור יפו , ועולי הרגל שביקרו בארץ בדורות קודמים לא חסכו במלים כדי להביע מהם את התפעלותם . ההדרים הם ענף רגיש , הזקוק לשפע של מים , למזג אוויר נוח במיוחד , ללא קרה בימי החורף או לימי שרב באביב ובקיץ . תנאים אלו קיימים כידוע במישור החוף , ובעיקר באזור יפו , שם גם היו בעלי הון , שהיו מוכנים להשקיע בענף הנושא פירות תרתי משמע , רק כעבור מספר שנים . קרבתו של נמל יפו היתה אף היא גורם חשוב בשגשוגו של הענף באזור זה . בראשית ההתיישבות היהודית בשלהי המאה ה 19 ובראשית המאה העשרים , הורחב גידול ההדרים לכלל מישור החוף , מ"חדרה עד גדרה" ושכלול אמצעי השאיבה איפשר להרחיב את הפרדסים מזרחה , במקום שמי התהום עמוקים יחסית . בשנות החמישים הורחב ענף ההדרים צפונה תוך גיוון סוגי ההדרים ושימוש בזנים פחות רגישים לקרה . ברם , לגבי התרחבות הפרדסים דרומה היו חששות כבדים , אף שיישובו של הנגב לאחר קום המדינה היה יעד לאומי ראשון במעלה . הנגב כאזור שחון , המבוסס על חקלאות...  To the book