להתיישבות ולאוכלוסיית הנגב והדרום קווי יסוד ברורים למדי . האוכלוסיה כוללת בעיקרה תושבי קיבוצים ועולים שהגיעו לארץ לאחר קום המדינה . זאת ועוד , צמיחתה של אוכלוסיית הנגב מ , 300 ו נפש ( ועוד 2 ו אלף בדווים ) לאחר קום המדינה לכחצי 1 מיליון כיום , היא חסרת תקדים . ראשוני הישובים בנגב הוקמו בשנות הארבעים בקיבוצים , בדרך כלל באזורים שהציבו אתגרים לאומיים ובטחוניים . ישובי העולים ועיירות הפיתוח , לעומתם , הוקמו במסגרת מדיניות פיזור האוכלוסיה לאחר קום המדינה ואוכלסו ברובם בידי עולים מארצות אסיה וצפון אפריקה . הם נבנו באמצעים ממלכתיים , באזורים מוגנים יחסית 2 מבחינה בטחונית ועם מגורים , תשתיות ומקומות עבודה . גורם בולט נוסף בנגב הם הבדווים , שמספרם מגיע כיום לכ 20 ו אלף נפש . הם פזורים בשבע עיירות ובעשרות ישובי פזורה "לא מוכרים / ' שרוכזו לאחר קום המדינה באזור שבין ערד , דימונה ובאר שבע . העולים מחבר המדינות מונים אחוז גבוה מאוכלוסיות הערים ועיירות הפיתוח בנגב , 3 ומהווים קרוב לחמישית מאוכלוסיית הנגב . גורם נוסף , כולל אלפי מהנדסים , חוקרים , רופאים ואנשי הסגל האקדמי , המאיישים מגוון משרות , ...
To the book