החקלאות בנגב עזרא פימנטל

מבוא הנגב , המשתרע על קרוב לשישים אחוז משטח מדינת ישראל , היה ונותר האזור בעל הפוטנציאל החקלאי הגדול ביותר . אין תימה , שעיני המוסדות המיישבים היו נשואות אליו עוד לפני קום המדינה . נתוניו הגיאוגרפיים של הנגב הופכים אותו לחממה הטבעית הגדולה ביותר בארץ . הגורם המגביל הוא המחסור במים ותנאי אקלים מדבריים , שפירושם יובש והבדלי טמפרטורות קיצוניים בין יום ללילה וקיץ לחורף , קיץ חם וארוך וחורף קצר ושחון . הטמפרטורה השנתית הממוצעת נעה בין 24 מעלות צלסיוס בערבה , ל 18 מעלות בהר הנגב . כמות המשקעים נעה בין 40 מ"מ בממוצע שנתי בערבה , עד 00 ו מ"מ בממוצע בהר הנגב הגבוה . החקלאות בנגב ידעה תהפוכות רבות , ובעשור האחרון היא נתונה במשבר כמו בשאר חלקי הארץ . עם זאת , היא תופסת מקום חשוב בפיתוח זנים חדשים וגידולים מיוחדים , בטכנולוגיות מתוחכמות ובגידולים איכותיים המשמשים ברובם ליצוא . בשני נושאים הביאו חקלאי הנגב למהפכה של ממש בארץ ואף מחוצה לה : השקיה בטפטוף ופיתוח חממות . בשנים האחרונות חל בנגב ובארץ שינוי בתחום החברתי כלכלי : האגודות השיתופיות במושבים וארגוני הקניות התפרקו , ועקרונות העבודה העצמית והע...  To the book